הוא אף פעם לא תמך בהחלטות שלי, אפילו לא בהכי נבונות. לא
מספיק שהוא היה תמיד מגיע באמצע הלילה, באמצע החלום השביעי
שלי, אז הוא גם תמיד היה הורס לי את המצברוח עם הרעיונות
המטופשים שלו. וכל פעם בפעם, כשכבר השלמתי עם המצב, קיבלתי
אותו כמו שהוא או שהיה לי רעיון איך לשפר אותו, תמיד תמיד הוא
היה מופיע ועל רקע הקיר הלבן עם הפוסטר של הסקס פיסטולז מראה
לי איך הכול היה יכול להיות אחרת. לפי מה שהוא הראה, הכול
כביכול יכול להיות מושלם או לפחות הרבה יותר טוב ממה שהוא. הוא
תמיד ניפץ לי את שאר החלומות, שבר לי את הלב, פיצח את הנשמה.
והוא תמיד היה חוזר בדיוק באותה שעה, אף פעם לא הודיע על
הופעתו ולא על היעלמו. ותמיד תמיד הרעיון שלו לחיים שיכולים
להיות לי היה בדיוק אותו דבר, רק בזויות שונות - סצינות שונות
מאותם חיים בלתי אפשריים למחצה. בכל מקרה, הוא אף פעם לא הקשיב
למה שהיה לי לומר ולא יכולתי לקטוע אותו, אבל למחרת בבוקר תמיד
הייתי מותשת והיה לי מצברוח רע. וכל זה רק בגלל שלפני שעות
ספורות ראיתי איך היו יכולים להיראות החיים שלי והשוויתי אותם
למה שיש והיה בא לי להתאבד. ואם באיזה בוקר בהיר אחד אני
אתאבד, זה הכול הוא יהיה אשם, החלום שלי! |