בפורים אני ומיטל החלטנו להתחפש למוח - מישהי תתחפש למודע
ומישהי תתחפש לתת-מודע. אבל לא ידעתי אם אני רוצה להיות המודע
או התת-מודע. מצד אחד, התאים לי נורא להיות המודע, כי לא רציתי
לגלות למה אני לא מודעת, וגם אם הייתי מודעת, לא הייתי מודעת
לזה שאני לא מודעת, ככה שזה לא היה עוזר בכל מקרה. אבל מצד
שני, נורא התאים לי להיות התת-מודע, כי נורא רציתי להיות מודעת
למה שאני בדרך כלל לא מודעת, וגם סתם כי נורא רציתי לשים על
עצמי את התמונה של מערכת העיכול.

מיטל, מצד שני, נורא רצתה להיות מודעת למה שהיא מודעת יותר ממה
שהיא כבר מודעת. ככה שלה התאים להיות התת-מודע. יותר מזה, היא
תמיד הזכירה לי קצת היפותלמוס, במיוחד האף שלה.

בכל מקרה, בסוף רבנו, אבל בתת מודע השלמנו, והתחפשנו כאילו
ביחד אבל עוד לא באמת השלמנו אז זה היה יותר בנפרד. אני
התחפשתי לפח, והיא התחפשה לזבל. בעצם, במריבה שלנו, זה היה
הסדר נכון, כי אני יצאתי ראש פח כי האמנתי לה, והיא אשכרה יצאה
זבל - סתם כי אני זאת שרבתי אתה ומישהי הייתה חייבת לצאת הזבל,
ואני יצאתי מהרשימה ברגע שנהייתי אני.

ביום של התחפושות, שאחריו יש חופש, עשינו בכיתה הגרלה - מי
נותן למי את משלוח המנות. לי יצא את מיטל, אז שמתי בפנים פתק
"סורי שאת יצאת הזבל" והעברתי לה. כשהיא קראה אותו, היא חייכה,
ונראה שהפעם השלמנו גם במודע.

בכל מקרה, בתחרות התחפושות לא זכינו וכולם אמרו שזאת תחפושת
מאעפנה, אבל זה רק בגלל שלא התאמנו את צבע הבננות הרקובות שהיא
שמה על הראש שלה לצבע הכתובית "פח" שהדבקתי לעצמי על הבטן.

וכל אלה שאמרו שזאת תחפושת מאעפנה מודעים לכך שבתת-מודע שלהם
הם מקנאים בנו כי התת-מודע שלנו יותר מודע משלהם!