כואבת לי הבטן. נו, מצאה לה זמן לכאוב. היא ממש לא עוזרת לי.
להירגע. אני צריך להירגע. אבל איך אפשר כשהבטן כואבת וכל הגוף
בחולשה? אם עכשיו אני לחוץ, מה יהיה כשיגיע זמן האמת? איך אוכל
להתרכז? שתיתי כוס מים. שטויות. זה לא עוזר. למה בכלל אני צריך
את זה? די! אני אשאר בבית וזהו. אני היום לא מופיע. אין לי
מצב-רוח להצחיק. בטח לא עם הבטן הזאת. הרגליים שלי גם רועדות.
טוב, אז אני לא אתן את המאה אחוז שלי היום. אני אעלה, אזרוק
כמה בדיחות, וזהו. בלי לתת את זה מכל הלב. אין לי כוח. אוף!
צריך כבר לצאת. למה הזמן רץ כשלא נהנים? רגע, אולי תכף יתקשרו
מההפקה ויגידו שההופעה היום מבוטלת? המעלית עובדת כמו שצריך.
האוטו מניע. אני אוהב את הנופים של תל-אביב, אבל כרגע אני לא
מצליח ליהנות מהם. אני מציץ לראות את האנשים הנכנסים לאולם.
נראה שהאולם מתמלא לגמרי. מה אתם עושים פה? באתם לעשות לי את
החיים קשים? מה זה? למה הפנים שלהם כאלה חמורי סבר? הרי הם באו
להופעת בידור לא? זה נראה כאילו הם באו לבחון אותי. ועוד עם
דעה קדומה שלילית עלי. אני לא עולה על הבמה. טוב נו זאת פעם
אחרונה שאני עולה. אני אוהב את זה, אבל הבטן... והרגליים...
זיווה איחלה לי בהצלחה. איזה כיף לה. אחרי שאיפרה אותי, היא
סיימה את תפקידה. גם אבי בא לאחל לי בהצלחה. בזכותו אני כאן.
אולי היה עדיף שלא הייתי פוגש אותו. אני על הבמה. לבד. איפה
שכחתי את המילים? משהו יצא לי מהפה. נראה לי בדיחה. אני לא
שולט בזה. כולם רואים שאני אדום. אני חיוור כסיד. הקהל לא
מגיב. יוצא לי עוד משהו מהפה. נראה לי הקהל לא אוהב את זה. חם
לי. ח ם  ל י. הראש מסתובב לי. הבמה מסתובבת. הקהל. אני לא
רואה כלום. אני. במה. חושך. אין ריצפה. הצילו !!! בא לי לעוף
מכאן. רגע. אני עף. על אמת. יותר נכון, על הקהל !!! אני נופל!

מרעש החבטה התעוררתי. אני על הרצפה. אוף, אני שונא את המיטה
הזאת! היא שוב הפילה אותי. לא נורא העיקר התעוררתי מהסיוט. אל
תוך סיוט. וואו, עוד כמה שעות ההופעה. יהיה בסדר. כואבת לי
הבטן. שטויות, כוס מים להירגע, וזה עובר. אולי אני אשאר בבית?
מה אני מדבר שטויות, יהיה בסדר. סך-הכל אני אוהב את זה. הטלפון
לא מצלצל. די! היום אני מופיע. יאללה, מקלחת קרה בשביל הכיף,
משהו קר לשתות בשביל להירגע, יהיה בסדר. הנה החולצה שאני הכי
אוהב. חולצת המזל שלי. איתה הכל יהיה בסדר. צריך לצאת. המעלית
עובדת. האוטו מניע. די! היום אני נותן את המאה אחוז שלי. מה זה
מאה אחוז? מאה אחוז זה כלום לעומת מה שאני אתן. תהיה הופעה
אדירה. אני אוהב את העיר הזאת! אני מגיע לאולם. הפעם אני לא
מציץ בקהל. יהיה מה שיהיה. הרגליים רועדות. הבטן מציקה לי.
הצקתי לה בחזרה. שמישהו ינסה לעצור אותי. קיבלתי ברכה מזיווה
ומאבי. אני הולך לכבוש את הקהל. וידאתי שהכל בסדר איתי, הכל
מסודר, אני נראה טוב. חולצת המזל עלי? אני עובר את סף הבמה.
פחד. אני על הבמה. ערב טוב. וואו ! איזו אנרגיה באוויר. האולם
מלא מפה לפה. איזה כיף. מה אני עושה פה? אה כן. יצאו לי כמה
משפטים ממש טובים מהפה. הקהל בחיוכים. החיקוי הלך ממש טוב.
הקהל על הרצפה. טוב מאוד, שירגישו את מה שהרגשתי כשקמתי. איזה
סחרור, איזה שטף דיבור, אפילו אני לא יכול לעצור את עצמי. כיף.
וואו, עוד כמה דקות וזה נגמר.איך הזמן רץ כשנהנים. טוב הוא רץ
בכל מקרה.  סבבה. חבל. הקהל במחיאות כפיים סוערות. הייתה אחלה
הופעה. אפשר עוד אחת? אני עף! הפעם זה מטאפורי. אני פשוט
בשמים. עשיתי את זה. אני... אני... אני... זה לא אני זה הקהל.
איפה הרצפה איפה. חיבוקים ונשיקות. מזיווה סבבה. מאבי זה כבר
מוגזם. אבל הכל הולך עכשיו. בא לי... בא לי... בא לי... משהו
לאכול. למעשה לא אכלתי כל היום. בא לי משהו מתוק. בא לי לצעוק.
בא לי עוגה. לא, בא לי גלידה. טוב, בא לי עוגה עם גלידה. לקחתי
את זיווה ואבי והלכנו לטרוף איזה משהו. אח השחרור. עד הפעם
הבאה. אוי, הפעם הבאה...