יוני מגיד / דמעה |
היא פה כבר מנצנצת,
היא מוכנה,
היא בשלה,
ופתאום מתחרטת.
כבר שבועות,
חודשים,
שנים אני מחכה לה,
כל הזמן חושב
מה עלה בגורלה.
אוי, מה הייתי נותן בשבילה.
שתבוא לבקר אצלי
אחרי שנים שלא באה,
הייתי מתמסר לה כולי.
היא הייתה עגולה ויפה,
נוצצת.
בוהקת באור המסנוור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|