יש בית פרטי. יש ילדים שמשחקים על הדשא. יש כלב, עדיין גור.
הוא נובח, רץ לכל עבר. יש את הרעפים האדומים ואת תיבת הדואר
מלאה - אני לא מגיעה יותר גבוה להסתכל. גדר חיה מסתירה את
הכול. השמיים כחולים והדשא ירוק יותר. מכונית מתקרבת לשער, איש
חוזר מהעבודה. יש לו תיק מתחת לזרוע ועיתון מקומט. הוא מנופף
במפתחות. הכלב רץ. הילדים רצים אליו, הם רוצים שייקח אותם
להטיס טיסן. גם הקטנה: "אבא, נו". ויש עצב. והוא יותר גדול
מהכול.