מי זו הרקדנית שכבר לא רוקדת את צעדי נפשה,
מהססת מלהתנענע במרחבים הלבנים שלה,
זו שתמיד הייתה צועדת בדרך שמסוימת
רק לה.
רק לה היא כל הזמן חושבת,
שכל דבר מגיע,
יושבת ליד השולחן מהורהרת,
פוחדת להזיע.
אבל היא עדיין לא רוקדת,
והיא אולי גם לא תרקוד,
היא כל הזמן מוצאת עצמה בועטת,
בכל דבר רק עוד ועוד.
בוחרת ומתחרטת
בועטת לשני הזרמים בפנים
מנסה לשלב
בסופו של דבר פוגעת בכולם,
אולי אין לה לב.
כנראה שהיא אוהבת לראות כל דבר שמתרחק ממנה
מתגלגל ככה באדישות ונעצר
אחרי זה היא תמיד חוזרת לאותו שולחן ארוך וצר
מהורהרת שם איתו ועם עצמה. |
