כל המילים ששכחתי לומר
נותרו חצובות בתוכי.
טעמן המשומר
מעוור את כוחי
ומותיר צלקות
עמוקות.
המילים ששכחתי לומר
מהדהדות באוזניי
כמו הנצח.
ווידוי בלתי מוגמר
מליט את עיניי
ומבכה את הרצח.
רצח המילים ששכחתי לומר,
שקברתי בעודן עירומות.
החטא למקומו מסומר
ברצועת מחשבות פרומות.
וכל המילים השכוחות
נותנות רישומן
בעיניים הטחות
מלהכיר בקיומן.
בבריכות הדלוחות
של הוויית עצמן.
כמו המילים ששכחתי לשמוע,
שלא רציתי לחרוט
על דפנות היותי.
המוסר ששכחתי לגמוע,
שהתעקשתי לכרות
למרות בדידותי.
לא אמרתי מילים
שצרבו את הקרב.
שכחתי כללים
וצללים
של ערב.
ואותן המילים הגדועות, הפגועות,
תמיד יצופו כמו כאב.
תמיד ינופפו זרועותיהן הקטועות,
תמיד ידגישו חלל דואב.
רק המילים ששכחתי לכתוב
יפלסו את דרכן
הקסומה, הנואשת.
דמות כתם רטוב
מתפשט כמו פורקן
ומוצא הורתו הנוטשת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.