"מה זה 50 דולר בשבילך?", הוא מישיר אליי מבט ואני לא יודע אם
לצחוק או להתייחס ברצינות למה שהוא אומר. בשביל להמחיש לו את
הגיחוך שבשאלתו אני מוציא באיטיות מהארנק שטר, מוציא מכיס
החולצה מצת, מגלגל את השטר, מדליק אותו בקצהו ומניח אותו
במאפרה. הוא לא ממצמץ. כשנגמר הכול הוא אומר "זה מה שחשבתי".
אחר כך הוא מדליק לו סיגריה ומתרווח על הכסא.
"תראה", הוא אומר לאחר פרק זמן ארוך, "יש שתי גישות לכסף. יש
מי שיאמר לך, כמוני, ש-50 דולר זה כל מה שצריך בשביל להיות
מאושר, אבל צריכים תדירויות גבוהות של התנועה".
"איזו תנועה", אני שואל למרות שהבטחתי לעצמי שלא לסייע לו
בשיחה ההזויה הזו שהוא יזם אצלו בסלון, איש זר שמלבד שיחת
טלפון, אזכור שמה של אילנה, והעובדה שיש לו שם מוזר לא ידעתי
עליו דבר.
"התנועה הזו", הוא מוציא מכיסו שטר של 50 דולר, מגלגל אותו,
מנשק ומחזיר לארנק. "בשבילי, 50 דולר זו ארוחה גדולה, 50
דולרים נוספים זו מונית לכמעט כל נקודה בעיר, עוד תנועה לארנק
אלה המכנסיים שאני לובש, ובעצם כמעט כל דבר, לפעמים השטר צריך
לגדול ל-100 אבל גם אז זה בסך הכול פעמיים 50 דולר".
אני מנסה להבין מה הוא רוצה ממני, אני מכנסיים בפחות מ-300
דולר לא קונה ומוניות זה משהו שאני לא מכיר בכלל, שלא לדבר על
הנעליים המצחיקות שהוא נועל, כאלה שלא הייתי נועל אפילו בבית.
"אני מניח שלא הזמנת אותי בשביל לדסקס איתי את יומן התנועות
הפיננסיות שלך", אני מפטיר לבסוף.
הוא מחייך חיוך רע. "אתה ממהר, אני מניח"?
"בוודאי שיש לי דברים טובים יותר לעשות מלבד לשוחח על הערך של
50 דולר עם אדם שאינני ושאיני רוצה להכיר"
"או, אתה לא יכול להחליט מעכשיו אם אתה רוצה להכיר אותי או לא,
אבל הסיבה לזה שאתה מתבטא באופן כזה נובעת מהעובדה שאתה שורף
שטרות של 50 דולר. כשלעצמי, טיפוס כמוך הוא בדיוק מה שאני
מחפש".
"אמרת שיש לך מידע בשבילי לגביי אילנה", אני מנסה להחזיר את
השיחה לסיבת הגעתי לפגישה ההזויה הזו.
"אילנה, אילנה", הוא מושך את ההברות בפיו, "תגיד, לדעתך, מה
הייתה עונה אילנה על שאלת 50 הדולר שלי?"
"היא עובדת אצלי רק חודש, ואני מעריך שמי שעובדת בעבודה בזויה
שכזו זקוקה לכל דולר", אני עונה בחוסר עניין.
"ואתה מרוצה מהעבודה שהיא עושה"?
"אני לא משלם למי שאני לא מרוצה ממנו", אני עונה אוטומטית
"ממה שאני מבין, אימא שלך לא ממש, איך להגיד, מצליחה לבטא את
עצמה? אז ככה, סתם מסקרן אותי על בסיס מה החלטת שהיא עושה
עבודה טובה?"
"אתה טיפוס סקרן", אני מנסה להחזיר לעצמי קצת שליטה בשיחה.
"אני טיפוס מעריך", הוא מחייך, "50 דולר, אינפורמציה, בקבוק
קוקה קולה טוב", הוא מחווה לעברי תנועת 'לחיים' תיאטרלית ומניח
את הבקבוק על השולחן
"אבל לזמן של אנשים אחרים אין לך הערכה מרובה", אני מחליט
שלמרות סקרנותי לגבי הידע שיש לו על אילנה, אם השיחה לא תקבל
תפנית אני הולך.
"יש לי הערכה מרובה לכל פעליך מיסטר פרידמן", אני מבחין בנימת
לגלוג בקולו, "אני מייד מתפנה לנושא, רק אמור לי לפני כן, יש
אישה בחייך?"
"אני לא ממש חושב שזה ממש מעניינך מיסטר סטרינג", אני מנסה
להטעין את שתי המילים האחרונות בכל הבוז שאני מסוגל לגייס.
"אוקיי, אוקיי, אני בסך הכול מנסה להיות נחמד", הוא עוטה על
פניו ארשת נעלבת.
"לגביי אילנה?", אני מנסה לנער אותו מהשתיקה.
"אם אני מבין נכון, אתה משכן אותה בביתך לפרקי זמן ארוכים, יש
לה נגישות מלאה לכל פינה בבית שלך, עשית איזשהו תחקיר לגביה
לפני שקיבלת אותה לעבודה?"
"אני יודע כל מה שאני צריך לדעת", אני משקר מבלי להתבלבל.
מיסטר סטרינג מחייך את החיוך המזוויע שלו, חושף שיניים שחורות
מניקוטין .
" כשלעצמי, אני חובב גדול של שיחות והיכרות עם אנשים חדשים,
אבל ממך התרשמתי שזמנך יקר ושיחות בטלות הם לא מעניינך, אז
ככה, אם יותר לי, מאוד תמוה בעיניי שהגעת לכאן היום".
"מעניין, זה בדיוק מה שעבר גם אצלי בראש"
"ועדיין אתה פה"
קמתי אוסף את הדברים שלי לאט אך בהפגנתיות. הסתובבתי ופתחתי את
הדלת.
הקול שלו הדביק אותי בידית
"אגב, אתה יודע שהיא זונה, ועבריינית בעסקת טיעון"?