יושבת בקניון הומה אנשים. מביטה בהשתקפות שמחזירה לה מבט מן
הזכוכית. שומעת את הרעש וההמולה מסביב. מרגישה לבד. יודעת שזו
לא רק הרגשה אלא גם המציאות. יודעת שהיא לבד. מביטה באנשים
החולפים על פניה. איש לא מבחין בה, איש לא מעיף בה מבט. יושבת
בפינה, קרוב לקיר, בוהה בחלון שמשקף את החוץ, שואפת להיות שם,
ללכת לאיבוד בעולם הגדול, אך הזכוכית עוצרת בעדה. מחפשת את
המקום אליו היא שייכת, אך יודעת שמקום כזה לא קיים. חושבת כמה
זמן יזכרו אותה לאחר שתעלם. תוהה אם היא תחסר למישהו. יודעת
שלא. עדיין יושבת כאן אבל כבר מרגישה איננה. מרגישה כמו רוח
רפאים שמתה מזמן ואף אחד לא טרח ליידע אותה שהיא מתה. מרגישה
שהיא לא קיימת. לא חלק מהעולם הזה ועדיין לא חלק מהעולם הבא.
אבודה.