בוקר של שגרה עיניים עייפות,
מעיר רצון שנעלם ומסרב להתכסות.
פורצים עוד פתח דלת,
משאירים גם נפש מדממת,
ושבים למסלולם, כאילו סתם...

בוקר סתיו קריר, טל שוקע בנקודות,
עוד חלום אשר חומק מבין ידיי החלשות.
ניסו לשתות, ניסו לכלוא,
את הנפש שנדדה בין שם לפה.

פזמון:
והנוף שהתחלף, כמו מסך, ברצף שט,
תקווה למתוח את הזמן, בנשימה אחת, לאט.
להחביא את הכאב, לפרוץ אל העולם,
אולי בפנים, אבל בחוץ כולם שבים למסלולם.

בוקר של פריחה, עם נגיעות שמיים,
חולות נאספים ומתכהים בשעות הצהריים,
לא נותנים לגעת, לא מתירים לצחוק,
אור מהבהב שמחזק, להביט רק מרחוק.
והם כולם, שבים למסלולם...

פזמון:
והנוף שהתחלף, כמו מסך, ברצף שט,
תקווה למתוח את הזמן, בנשימה אחת, לאט.
להחביא את הכאב, לפרוץ אל העולם,
אולי בפנים, אבל בחוץ כולם שבים למסלולם.