כסף מניע את גלגלי העולם, כך שמעתי בעבר, לאחרונה הזדחל לו
הקפיטליזם גם לחיי האהבה שלי.
הכרתי בחורה נאה מאוד, אינטליגנטית, משכילה, אטרקטיבית. דיברנו
בטלפון וקבענו להיפגש. הפגישה הייתה מוצלחת למדיי (לפחות
מבחינתי) ולאחר מספר שיחות נוספות קבענו להיפגש בשנית. רציתי
להשקיע, להעביר את הרצון שלי, את התקווה שלי שמשהו אמיתי וטוב
יצא מזה.
התלבשתי יפה, קטפתי ורד ריחני ווידאתי שקוציו לא ידקרו את ידיה
הענוגות, באתי אמיתי ונכון. בפגישה התברר לי שלאחר ניתוח
אנליסטי מדוקדק, הפרוספקטים הפיננסיים שלי אינם מספיק משכנעים
עבור העלמה הקפיטליסטית. אני ואתה היא אמרה, אנחנו במקום אחר
בחיים, אתה עדיין לא סיימת תואר ראשון ומתכוון לעשות גם תואר
שני, אני אעשה התמחות בעריכת דין ו... אתה לא תהיה בעמדה שאני
מחפשת בעוד שנתיים בערך. הבנתי אותה ורוחי נפלה בתוכי. אני
מבין את הרצון שלה לחיי החומרנות בשלב מוקדם ככל האפשר, אבל
היה לי חבל שהיא ויתרה על משהו שהיה יכול להיות טוב, שהיה יכול
להיות מדהים ועמוק ונכון. אם הייתי מניה, אני מניח שהייתי מקבל
ממנה המלצת מכירה, אולי אם הייתי במהלך התואר השני הייתה
המלצתה עליי המלצת "החזק". למחרת שלחתי לה הודעה, אמרתי לה
שאני חושב שהיא מאוד מיוחדת, וכי הבחור שיהיה איתה בקשר יהיה
אדם עם מזל (וכסף - כך חשבתי לעצמי), איחלתי לה הצלחה בחייה.
היא השיבה שבאופן פרדוקסאלי היא אמרה את שאמרה ביום הקודם כי
ראתה שאני רציני וכי חשה שהיא יכולה להתאהב בי. זה צבט לי בלב,
כי רציתי הזדמנות, כי היא מנעה זאת מאיתנו בגלל הכסף.
הקפיטליזם חרץ את ענייני עם הבחורה וחבל. אני לא קפיטליסט
מוצלח כל כך, אולי עם הזמן זה ישתנה, כנראה שאני עדיין נאיבי.