חיים על הקצה, מרגישים את הרוח החמה נושבת, נכנסת לבגדים,
מלטפת את העור היבש, העור שמזמן לא זכה למגע. הרגשה נעימה
וקלילה, עד שבו מגיע הרגע שהקצה כבר נראה לך קרוב מתמיד ומאיים
מתמיד, חופשי מהכול.
וכל החיים שלך עוברים לפניך כמו סרט בר מצווה בשנות ה-40. ואז
אתה שואל את עצמך: רק זה מה שהספקתי? במין תחושה של ייאוש,
פספוס וגועל.
באותו רגע גורלי הבחירה בידך - המעבר והנפילה למעבר, לקצה,
לאין סוף, ללא נודע או לקחת צעד אחורה ולנשום נשימה עמוקה
מהחיים המסריחים והמוכרים.
העיקר לא להישאר על הקצה.