היי, הרבה זמן לא כתבתי לך, אולי חיפשתי מה לומר או איך לומר
את זה, איך להחזיק בך עוד קצת. כל כך דאגתי שאני מאבדת אותך,
לא משנה מה שבעצם לא הבנתי,
זה לא שאני מאבדת אותך, זה שאתה מאבד את עצמך ואני סתם יושבת
ובוהה בך בחוסר אונים כשאתה מתנפץ.

היי, אבל אתה הצלחת להוכיח שלא משנה אם יש לך שכל אדיר תובנות,
רגישות וכל הנתונים האפשריים להיות אדם נהדר
כל זה לא חשוב שאתה הורס את עצמך.

כמה פעמים נתת לעצמך להסתכל עלי מלמעלה במחשבה שאתה טוב ממני,
שאתה חיי חיים מלאים יותר משלי, מספקים יותר, מהנים יותר.
ובכל זאת שים לב, מי פה על הרגליים? מי פה שומר על השפיות שלו
בצורה טובה יותר.

אין לי חרטות כל שהן, אני זאת אני ואין דבר שיקח את זה ממני,
פשוט פעם בזמן לא רחוק רציתי שהאני שלי יכלול בתוכו חלק ממך,
אבל אני לא לוקחת חלקים מאנשים שבורים.