שומעת אותו שוב ושוב
ובדיוק כמו בפעם הראשונה
אותה ההתרגשות
הצלילים הרכים, הכינורות המשתפכים
הקול הנוגה...
זה תמיד קורה

החתול אומר את שמה שוב ושוב
ומרגישה שבשמי הוא קורה
לא ללכת, אליו לשוב
לפתוח את הדלת
בחשכה לא ללכת
לי הוא קורא

עיניים כחלון, הכאב בן עמוק
הולכות לבד ממקום למקום
לא שומעת דבר
אבל רק איתו מרגישה בטוחה
קורא לי שוב, מנגן כה יפה
יושב בפינה,משהו חייב לקרות
רוצה להראות לי דרך

יום יבוא ויתן לי ללכת, אך מבלי שאף אחד יראה
קורא לי שוב,
האם אני ארצה?

(השראה - קט סטיבנס)