אני אוהבת ידיים קשות
שרק המגע חודר דרכן, רך
עד כדי כך...
לטבוע לתוך העיניים עמוק
עד שבפנים הירוק
מתערבב עם החום אל בבואתי
מעוותת רחוק.

אני רואה את עצמי כפי שאני בעיניך,
בחיוך שעל שפתיך
על השביל הארוך שלי
כשהרגליים על הקרקע משאירות חותמתן.
שולטת קצת יותר על הכפתורים בשלט,
לומדת קצת יותר איך להדליק את האור
וגם לסגור,
בבית עם מיליון המתגים שמבלבלים אותי בלי סוף,
מכורה למגע ולריח במקום לד. קולה והמינור.

אולי תגיד שאני חולמת - אבל אני לא היחידה
שהפכה מילדה
קצת יותר גדולה
עם נגיעות של פעם ורצון לא להפסיק
יודעת בינתיים
שיש לי קצת ממך וקצת ממני להספיק,
להתערבב בחום ירוק שבעיניים.