ועכשיו כשהוא חושב, איתך הוא לא היה רעב,
מתפנק בין זרועותייך ומרגיש שהוא אוהב,
ניצוצות של אהבה כשהשפתיים נפגשות,
כשהוא רואה את התמונות שוב עולים הזיכרונות,
והוא דוחק אותן חזק, משתדל לא לדבר,
אבל בתוך תוכו יודע לעצמו הוא משקר,
כי לא הייתה סיבה לסוף והכל היה יציב,
אבל טפטוף קטן של שקר, לשניהם מאוד הכאיב.

שוברת את השקט שטמון בתוכה,
יושבת לה בחדר, ושוב בוכה.
היא מצטערת שלא היה שם אדם אחר,
אבל היא הבינה דבר פשוט ביותר:
כשאדם אחד אוהב,
נוצר סתם נזק ללב,
וכשלא רק אחד אוהב,
הסוף הרבה יותר כואב.

ועכשיו כשהיא שקועה בתוך ים כחול עמוק,
דברים גורמים לחשוב שעדיף יותר רחוק,
גלים של רגשות שנשטפים מהעיניים,
מתעטפת בחלוק כשהיא עולה מעל המים,
זאת ההרגשה שהיא אוהבת,
לשאוף להיות תמיד מוגנת,
מאוחר מדיי לבכות ולגלות את הטעויות,
אז היא שומרת לעצמה את כל הבעיות.

שוברת את השקט שטמון בתוכה,
שוכבת לה בחדר, ושוב בוכה.
היא שמחה שלא היה שם אדם יותר קרוב,
הבינה שזה לא כל כך פשוט לאהוב:
כשאדם אחד אוהב,
נוצר סתם נזק ללב,
וכשלא רק אחד אוהב,
הסוף הרבה יותר כואב...