|
אני שומעת תקתוק של שעון דמיוני עובר על נשימותיי כמתבדח
הרי מה עוד נותר לעשות כשהמיטה מסרבת להכיל את שנתי
כשהלילה כבר עייף משתיקותיי
חוסר של מישהו יכול להתקיים בחדר
כאילו גזרו במספריים חדות את הנוף במתאר של האדם
הוא חסר מכל מקום קטן בעור
הוא חסר אפילו מקווצת השיער שמחכה להתלפף על אצבע מזדקרת
אצבע מטיילת לה למטה
מנסה למלא את החסר שנוצר
חסר יכול להיווצר
למלא אותך עד שהעיניים נשפכות החוצה
עד שהקול רועד כי הוא יודע שאין מקשיב
אני יכולה לתאר לכם את הרגשת החוף כשהים מתרחק,
כל גרגר של חול נאחז בטיפה של מים ומלח מסרב
ל ה ר פות
נמשך החוף אל תוך הים ופעמים אפילו נבלע בתוכו
הים נשטף אל הרבה חופים, וכשהוא מתרחק הוא שוכח |
|
|
החיים קצרים
מכדי ללבוש שחור
כל הזמן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.