|
(21/3/2007-18:45)
שער הלב נעול ומסוגר
המפתח מזמן אבד
טעם מר נשאר בפה
טעם ההולך ונעלם
דרך ים האין סוף
מגשש לדרכי
כעיוור בעולם מנוכר
גם הזמן הנצחי
עצר ואז חדל
דם נוטף קולח
מעור ובשר שנרקב
בו נחרץ לנצח
כידון שהורעל |
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.