אני בטוחה שאתה יודע שאתה אידיוט
אתה אידיוט כבר שנים, בגלל זה בכל פעם במקום לראות מה יש לך,
אתה מתמקד באניצים החדים של האהבה, נשרט קלות ועוזב.
בכל פעם אתה עוזב אותן - משאיר פצעים פעורים ונעלם
עם מזוודה וכובע. עוזב כמו בסופים של טנסי ווילאמס.
נעלם אל רחובות רחוקים, כאילו לא ירדפו אותך הזיכרונות
אחד אחד יצלפו לתוך הנשמה שלך פנימה ויתפוצצו בקרבך
כמו פצצות כאב מתוחכמות עם מנגנוני השהייה.
אני רואה אותך מסתובב ברחובות של תל אביב
מחפש חניה לאט ובתשומת לב, הולך על בטוח כמו תמיד.
סוגר את הדלת והולך, מביט ברחוב בעיניים צרות,
מחפש ברחוב את מה שלא תמצא לעולם -
אישה שתסלח לך שאתה כזה.
ואתה מכיר את כל השטיקים,
שומר על עצמך - נראה מצוין
ועדיין הלב ריק, הרגש מת בך
ואתה מתנהל כאילו היית אדם
ואתה רק אריזת בשר.
כן, אני לא סולחת לך שהלכת בדרך שהלכת
ולא סולחת לעצמי שאהבתי אותך כל כך
2005 מתיישהו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.