השמש זרחה מעל גינתי
פרחים צמחו ונתנו ריחם
אילנות גדלו מול חלון ביתי
מעיין קסום הזרים מימיו.
חיממה החמה את האדמה
ציפורים זימרו בצמרות העצים
הן עוברות מציצות מבעד לחומה
שרות, ולקולן הם רוקדים.
חיים שלמים מתנגנים שם בפנים
שמחה גואה ומתפרצת
שם בליבי הפציע האור
ואושר שלם אשר לעולם לא יחדול.
למה זה פסעה והלכה?
מדוע פינתה מקומה ללבנה?!
שקעה היא אותה קרן תקווה
לשובה בפנים הלב קיווה.
נבלו הפרחים, הגינה הרוסה
אילנות גדועים והרוח הומה
מעיין שזרם הפך אכזב
קול הנערות את הגן עזב.
קודר ואפלולי מזמן בריחתה
כוכבים הדולקים, לא משתווים לאורה
כה אהבתי את השיר, המנגינה
ואמרתי לעצמי - שעליי השמש לא תשקע. |
