1. אביב. שבת. בוקר

אחותי בת ארבע וקצת. אני סוחבת אותה איתי
פעם שק-קמח פעם במקל וגזר; ללונה פארק
גבעות החול של שייח' מוּנִיס יורקות אש זרה
כעבור שעה, מאובקת, מנסה לשכנעה, לשווא
לעלות יחד על הגלגל ענק, נשמה

שלי טרם נרגעה מחיוכה המתקלף של המכשפ'לה
רעה ['אוֹתָךְ לְאִמָּא!'] ברכבת השדים [שלי קטנים
עדיין] את חרדת הנטישה שלי כבר לא תשכח; לי

אני קונה צמר גפן מתוק ומנפנפת לשלום
מלמעלה  
בדיעבד, בפעם האחרונה


2. קיץ. שבת. ערב

רובין ואני בנות ארבע עשרה וחצי - מדשדשות, סמוקות
במכנסי ברמודה לבנים וגופיות עם הדפס "S" סוּפֶּרמֵנִי
על החזה, בדרך לעיר הנוער בְּפַאֲתֵי העיר לְלא. הפסקה
   
הבנים המיוזעים מִגִּבְעָתיים פוגשים אותנו בכניסה. נבוכים
גם אנחנו אבל לא מראות להם, שֶׁכֵּן, הַמִּשְחָקִים מתחילים
מוקדם. ההופעה כבר בעיצומה. סִי הֵיימָן מהדהדת 'בקרוב
אגיע רחוק' [לא ן לא ן] ואני מפנה מבט רעב אל
הגלגל - ענק

יותר מאי פעם.
היא אומרת ש ״אנחנו כבר גדולות מדי״


3. חורף. שלישי. לילה

נר קטנטן-וְרַדְרַד נעוץ בבורקס גבינה בן יומיים, מהסופר
הוא נשאר עם פוּוּוּ מִיתמֵּר לְחָלָל ריק ['תיכף באה מָאמִי']


נשענת עם שתי ידיה על כיור האמבטיה. פרקי אצבעותיה
מאדימים. מאמץ הספיגה, נִיכָּר. מתחמקת מלפגוש מבטה
במראה ['מה היא כבר יודעת?']
מחשבתה מרחפת - מבטה נופל - על פח הנצרים מאִיקֵאָה
תלוים שלושה כדורי צמר גפן משומשים. מעוכים. סחוטים

אין הבדל, היא חושבת לעצמי
בעצם, אין הבדל

---