עופר קדמון / דמיון חושים |
לאחר מריבה
כשאת התכנסת לפינתך
ואני הסתגרתי בשתיקתי
דמיוני היה נרתם להושיעני
היה משמיע לי
את קול צחוקך המתגלגל
ומראה לי
את מבטך המלבב
על כנפיו
הוא נשא אלי את
טעם שפתייך
וריח תלתלי שיערך
ודרכו יכולתי לחוש
את נועם מגע גופך הרך
כיום
מריבה
כבר אינה איכותית כשהייתה
דמיון חושים קהה
אך נותר בי לב פועם
האוצר געגוע אלייך
כמו
פעם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|