רוצה לכתוב לי שיר שמח,
על כמה שטוב לי עכשיו,
על איך שהחיוך לא יורד מעל פניי
על כמות הדמעות שלא זולגות לי מעיניי.

על כמה שחיבוקו החם עושה נפלאות,
על כמה שהוא אתי,
על תחושות שלא ידעתי לפני,
על קולות שלא השמעתי קודם,
על צלילים שלא הלחנתי מעולם.

על שירים ששבתי לשיר במקלחת,
על תשובות שלא עניתי מעולם
לשאלות שנשאלתי 20 פעמים ביום.
על יצירות שלא מפסיקות לזרום ממני,
על מחשבות שלא כואבות לי.

רוצה לומר תודה,
לי, לך,
אולי לאקזיסטנס הזה המופלא,
שנתן לי אותי,
שנתן לי אותך,
שנתן לי את היום ואת מחר,
את החודש והשנה.

שנתן לי קולות,
ונתן לי צלילים,
שנתן את היכולת להקשיב
ולהבחין
ולהודות,
על שקיבלתי את החיוך הזה,
שלא זכרתי אותו קודם על פניי,
שנתן לי אמת,
ונתן לי אומץ לקבל את כל היופי הזה...


ברור לי,
אני כותבת הרבה פחות מרגש
כשטוב לי...
לא כל כך מפחיד אותי,
זהו מחיר שאני מוכנה לשלם
בשמחה!