מרגישה כמו במטריקס, במקום בו
עצרו מחוגי הזמן.
שקועה בתוך העבר, שאיננו עוד.
למה הייתם חייבים להרוס את הכל?
למה אין לי לאן לחזור. המרחב שהיה הבית שלי, המושב
שלי, הגוש שלי יחיה רק בזיכרוני בשביל מה?
בשביל השחיתות? זה כ"כ קר לחשוב
הרס בתים, כ"כ מלא בכאב. אני
מתחילה להרגיש את זה, זה עוד יגרום
לי להתעלף. עצוב לי הבית שלי הוחרב.
דמעות מכתימות את הדפים,
דפי הזמן שנגוזו ללא שוב.
מקום פורח לעיי חרבות. אני... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.