[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ויולט אטרקצי
/
מצטערת על מה שאני

זה היה היום האחרון שראיתי את גיא. הוא ישב וחיכה שם לי, נדמה
לי. הייתי נמהרת מדי, אם אני אודה באמת. הסיפור הוא כזה: גיא
הוא חבר ילדות שלי. הכרנו בגן העירוני, שני פרצופי מרשמלו
קטנים ומסמיקים. התביישתי אז כמו היום לגשת אליו.

יום שישי ה- 12/3. גיא ערמון מחכה בכיכר דיזנגוף, לי, סיגל
רייקו.
יום קודם ממש נעלבתי ממנו. הוא ניגש אלי כך סתם ותפס בידי,
הסמקתי, כי אני אוהבת אותו. הוא הצהיר מולי אהבה ואמר. "מחר
בשבת אני אמתין לך פה בכיכר, אני יודע שהיום את ממהרת. אם
תבואי אני אדע שגם את אוהבת אותי ולא אעזוב לניו יורק". ואני
שואלת, כולי רועדת, "ואם אני לא אגיע?". גיא היה החלטי. "את
תבואי" פסק. מבוהלת, ברחתי. הוא חזר לשבת על הספסל החביב עליו
בכיכר דיזנגוף.
גיא הוא מוסיקאי מלידה. הוא כתב עלי שיר כשהיינו קטנים, "הטום
בוי שלי". הוא כתב את זה כשהיינו בני 15. היתה לו חברה חמודה
שקראו לה דנה רמה, וכמה שהתבדחו בבית ספר על השם שלה. והוא כתב
את השיר הזה בשבילי. אני זוכרת בערך את המילים:

יש ילדה
ילדה ילד קטנה
משחקת כדורגל
אוהבת כדורסל

יש ילד
ילדה כמובן
שרודפת אחרי לכל מקום
להרביץ לבנים בשכונה

יש ילד
ילדה מתוקה
שערה אדום
אותו לבדה צבעה

יש ילד
ילדה ילד כמובן
החבר הכי טוב שלי
ואני החברה הכי טובה שלה


לא תאמינו כמה דנה בננה רמה והחבר'ה שלה צחקו עלי אז מהשיר
הזה.

וכך, כשהיינו בני 18 ודנה רמה התחלפה בליאת המסטולית הגיע איזה
מפיק מחו"ל ששמע את גיא ערמון בהופעה באשדוד והודיע לו שמהיום
מהתחביב הזה הוא יעשה הרבה הרבה כסף.
ב-13/3 בשעה 2 לפנות בוקר הוא סידר לו כרטיס לניו יורק.
אני באתי ולא ניגשתי אליו. הוא באמת חיכה לי וצפיתי בו מחכה.
הוא היה עם הבס שלו וחירבש מוסיקה. הוא שיכתב שיר עלי תוך כדי
ששני זקנים רקדו לצליליו. משהו עם "יש לי בחורה ביישנית. טום
בוי תמימה. מאוד רגשנית. הצהרתי לה אהבה והיא מודה שהיא אוהבת
אותי. ועכשיו..." ונעצר. משבוששתי להגיע הוא הוסיף עוד בית "אם
היא לא תבוא, אני אהיה לבד שם באמריקה. האם היא שיקרה לי?"

רציתי לעצור מבעדו מללכת ורק עקבתי אחריו לביתו וראיתי שהיתה
לו תוכנית חלופית מתחת לבית. רוית, החברה האחרונה, חיכתה לו.
היא טפחה על שכמו וליטפה אותו.
ב-2 בלילה הלכתי לשדה התעופה דב שם הוא תפס את המטוס שלו לניו
יורק. רוית גם היתה שם. לאחר שכולם נפרדו ממנו והוא עלה למטוס
והמטוס המריא רצתי כאילו איחרתי. אני נשבעת שהוא חייך מהמטוס.
אך זה היה כבר מאוחר.
רוית תפסה בזרועי והגישה לי מכתב שגיא כתב לי:

סיגל היפה שלי. אני מצטער. הייתי פתאומי.
האמנתי שהאהבה שלנו תנצח את כל המחלוקות.
אולי טעיתי שהייתי אמיץ ואמרתי את מה שאמרתי.
אך האמנתי שלא תיתני לי לטוס, ואת נתת.
האם כי האמנת בי?
את לא אוהבת אותי כמו שכולם אמרו לי?
אך אני לא בספק שטעיתי כל השנים ואת האחת.
לכן בהתאם לזה שאני ללא ספקות, ביקשתי ממנו שיקנה כרטיס פתוח
לניו יורק בשבילך גם


ואכן במכתב היה כרטיס נוסף פתוח לניו יורק.

על החתום.

שלך האוהב
גיא ערמון
good guy


צחקתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכי יפה בחיים
זה הקבר שלי.






ברוך גולדשטיין
בהכנסת אורחים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/6/07 22:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויולט אטרקצי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה