|
הוא כבר לא יודע
הוא מבולבל
הוא רק שומע
סדק נפער
אחרי כל מה שהיה
הוא מחייך
אבל נראה נורא
נראה עייף
כל מה שהוא עבר איתך
כל מה שהיה שלו היה גם שלך
ועכשיו את עוזבת
את העיר הזאת
כבר לא זוכרת
את מנסה להדחיק
למרות שכל המצב הזה מעיק
יושבת עכשיו בבית מלון
שני חדרים
עם ההורים
ובינתיים הגעגועים משתלטים |
|
|
כל הלחץ הזה לא
בשבילי! אני לא
בנוי לסלוגנים!
ההוא ממקודם היה
צריך להקשיב
לאמא כשאמרה:
"תלך לקרבי!"
(במחשבה שנייה,
איזו מין אמא
תגיד דבר כזה?) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.