מתחבט בין רגשות אהבה ישנים
בין צביטה לדקירה ולכאב
משוטט עם מוחי במחוזות זיכרון
בין קטעי עננות ודמיון
ומחפש ומוצא את פסגות המכאוב
את עמקי כאביו של ליבי
בין סדקים ונקבים וקרעים
שיטפונות רגשות מגלידים

אך סדק אחד מיוחד בלבי
ישן ומצולק ועתיק
סדק שבו במעמקי חובו
גועשים רגשות שקשה להחזיק
זהו סדק ליבי הראשון
החלוץ שבין כל מכאוביי
כשלבי הבתול נדקר בליבו
בידי אחותו הטובה
כשלבי אז פסק מלכתו
ונדקר מידי אהבה

האם את תעשי לי את זאת?
ליבי התמוטט
הלא את היא דלקי
את ציפוריי המצייצות
התגישי לי חיוך וגם פרח
ותרצחי את פניי בקוציו
התזרעי בי זרעי נצח
ותשקיהם ברעל מוזהב

שקרנית את אהבה
שקרנית צבועה ורוצחת
הזהירו אותי מפנייך
כי בטוב את נותנת
וברע את לוקחת
במסווה של גן עדן
נכנסת אל לב ליבו של ליבי
ושלפת ציפורנייך ושינייך
ופצעת וקרעת וניקבת
ומילאת את הכל שם בדם
ועברו השנים והגלידו פצעים
ועלו חיוכים פה ושם
אך בגידת אמונך
ופציעת פציעתך
הן לא ייעלמו לעולם