היה זה לילה קר. קר כמעט כמו המרווחים בין הכוכבים, היא חשבה
לעצמה. היא הייתה במרווח הזה שבין עבר גדוש זיכרונות מופלאים
לבין עתיד שחייב להיות טוב. ההווה היה קר.
בעבר היה לה קשר עם בחור מדהים, שהיה יפה, חכם, מצחיק ורגיש
בדיוק במידה. היא אהבה אותו, כך ניסחה זאת, כמו שהירח אהב את
הלילה, שבלעדיו הוא לא היה נראה לעולם. אך בהווה הם היו פרודים
כבר שלושה חודשים, לאחר שאמר לה שהיא ילדותית מדי והיא הוציאה
לשון. חשבתי שבגלל זה אתה אוהב אותי, אמרה, והוא ענה שהיא פשוט
הייתה טובה במיטה.
היא התהלכה לה ברחובות שנשטפו לא מכבר מהגשם ונעצרה אל מול
שלולית גדולה. היא התלבטה, ואז עצמה עיניה בחוזקה וקפצה בשני
רגליים אל תוך השלולית. מים ניתזו לכל עבר והיא חייכה לעצמה.
עכשיו מותר לי, היא חשבה בשמחה, אך כשיצאה מן השלולית הרגישה
את גרביה הרטובים ואת הקור החודר דרכם ונזכרה כי אין היא
במגפיים. לא נורא.
היא המשיכה ללכת עד שהגיעה למקום חפצה, חנות קטנה לספרים
משומשים. היא ניקתה את נעליה מן הבוץ בטרם נכנסה ובירכה את
המוכר הזקן. מוכרים של חנויות לספרים משומשים חייבים להיות
זקנים, חשבה וחייכה, זה לעולם לא יסתדר אחרת. החנות הייתה
ריקה, כמו כל חנות לספרים משומשים ברגע בו נכנס לקוח העומד
בפני שינוי משמעותי בחייו. היא הסתובבה בין המדפים, מתענגת על
הניחוח המעט מאובק של ספרים ישנים. מדי פעם לקחה לעצמה אחד,
הריחה את דפיו בזמן שדפדפה בו וקראה עמוד אחד באקראי. את כל
הספרים היא החזירה למקומם. לבסוף, צד את עיניה ספר עב כרס
בכריכת עור בלויה. היא ידעה שזה הספר אותו חיפשה, זה חייב
להיות הוא. היא שלפה אותו מהמדף והחלה לדפדף, אולם הספר היה
מאכזב למדי.
"רומינה הביטה בפניו הנאים של פול ובכתה. כמה התגעגעה אל
זרועותיו, השעירות מעט, אך ענוגות דיין. היא רצתה שיהדק אותה
אל גופו ויגרום לה לחוש שוב באותם פרפרים. פרפרים כמו שעפו
באחו, שם נפגשו לראשונה, בין פרחי הקיץ שהפיצו ריח של התחלה
חדשה. פול הביט בה ודמעות בעיניו. הוא ידע כי יאלצו להיפרד.
אמנם הוא רצה לאחוז שוב בישבנה, שמצא חן בעיניו יותר דווקא
משום שלא היה מוצק, אך ידע שאביה יהרוג אותו. פול לא רצה למות,
הוא העדיף לאהוב מרחוק."
טלנובלה גרועה, היא חשבה ועצרה בכוח את הדמעות, הספר שלי הוא
טלנובלה גרועה! בדיוק באותו הזמן הגיח המוכר הזקן מאחוריה ושאל
אם היא זקוקה לעזרה. כן, היא אמרה, רומיתי! מה הטעם בחנות
לספרים משומשים, אם את לא נתקלת באותו ספר משמעותי שישנה את
תפישת עולמך? שאלה בזעם צדקני. אולי בחרת בספר הלא נכון? ניסה
המוכר, יש כאן ספרים רבים אחרים. אולם היא הייתה בטוחה שהספר
אמור להתגלות לפניה מבלי חיפושים, כך שמאחר ולא באה אל סיפוקה,
ביקשה לצאת מן החנות.
היא גררה את רגליה ליציאה באיטיות, מתעקשת שלא להביט ברצפה,
בתקווה נואשת שתמעד על הספר הנכון, אך היא הגיעה לדלת מבלי
להיתקל בדבר. היא סובבה את ראשה לאחור והביטה במוכר חוזר אל
מקומו מאחורי הדלפק. היא ראתה בעיניו שהוא מצטער בשבילה. היא
הסתובבה במהירות וחלפה דרך הדלת, אך גופה נתקל בדבר מה. היא
הרימה את עיניה וראתה בחור צעיר עומד מולה ותומך בה בזרועותיו.
הצעיר כנראה שכח את מטרת בואו, כי שניהם יצאו ונראו די מרוצים.
המוכר הזקן סימן לעצמו עוד הצלחה.