עוקד את הירח ומוריד שוב כוכב,
לומד לנגח את זה שאהב.
צועד בין צלליות כמו רועה כבשים עיוור,
מחפש דרכים צדדיות, ושהלב לא ישבר.

מקריב את הזעם מלטף את הרכות,
מתהולל עד אובדן טעם מאבד את הזהות.
מתבונן בהשתקפות דרך המראה המעוותת,
לא מזהה את הדמות, זה אני: פני צלקת.

אח"כ חוזר, אח"כ שינוי,
אח"כ שוכח, והכול כבר בלוי.
אח"כ חיוך, אח"כ חידה,
אח"כ חופשי, אח"כ בגידה.

פועל עם המוח היגיון ולא לב,
זוהי דרך לברוח, לא להתמודד עם כאב.
מנתח כל רגע, כל רגש מבוקר,
לאט מתרחק, והלב הופך קר.

אח"כ חוזר, אח"כ שינוי.
אח"כ שוכח והכול כבר בלוי.
אח"כ חיוך, אח"כ חידה.
אח"כ אחר-כך, חופשי.
בגידה.

עוקד את הירח, ומוריד שוב כוכב.
לומד לנגח את זה שאהב.
צועד פעם אחר פעם  כמו רועה כבשים עיוור.
מתבונן בך, מוצא טעם, פיסות שבורות שוב מחבר...