המקום עליו אני עומדת צהוב הוא
צבה מזיעה מושלת בריח שום,
זרים מצטופפים לקצב המנוע החם,
הדלת נסגרת.

בדמדומייך חיי זקנה בלה,
בקשי שלומך בזגוגית החלון המהוהה,
נער מאחר נושף רושף
במחי ציפורניו על הכיסא לפניו:
סופה עולם!

פשש... פשש... "נא להתקדם",
(לא לירוק, לא לפצח גרעינים, לא לעשן).
זקן עם ברט בלי שיניים שר,
חורק ניגון על כינורו בעל מיתר.
הפסל של הרי ירושלים
מועבר מדמם ל"שערי צדק".

בדהרה אל מבוכותיו של החפיר הצפעוני
כבנשיקת נחש הכביש מלבין,
לא אעבור
סופה העולם.

מהגבעה הגבוהה אפשר לחזות היטב;
מערבולת חול מסתופפת תחת חום השמיים,
סגסוגת ערערים סופנת את הכפר
מפני החניון העקר של
פרוייקט הרכבת.
לא כלה אך נחרץ.

שמש כמעט לבנה
חיוורונה הוא אות:
סופה עולם.