|
פוקחת את עיניי.
לצידי אורות אדומים
מרצדים באדישות
יודעים
שאהיה שם
לאסוף אותם.
נשימה ראשונה
מלטפת את פני
האדמה
משאירה אחריה
כפור מדומה
תנועות קלות של
האצבעות
מעבירות בי צמרמורת
מגלות עולם חדש
עם כל
מגע בקרקע.
עוברים ושבים
מתבוננים בנעשה
צופים בגופי ונשמתי
נרקמים מתוך קוצים.
נשימה שנייה
ממלאת את גופי
בסובב אותו
מרים את כל
כולי
מן האדמה
בחריקת עצמות
נשמע קול ציפורים
במרחב
השואף להיות ירוק.
והם עוברים ושבים
מתבוננים בנעשה
צופים בגופי ונשמתי
נרקמים מתוך קוצים. |
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.