"את באה?"
"כן אני באה! אוף!" גילה לא הבינה למה היא נגררת אחרי אלי.
אחרי כל השנים האלה עדיין היה בו משהו שמשך אותה, שלא נתן לה
לעזוב. היא הביטה בו. זה הגבר שבו התאהבה? שאלה את עצמה. הגבר
שלו נישאה ולו הולידה ילדים? היא כבר לא הצליחה להיזכר מה גרם
לה להתאהב בו. הרי אם היו דברים קטנים, הם נעלמו עם השנים.
החיוך המתוק שלו דהה, שיערו האפיר והפך דליל, והיחס שלו אליה
השתנה לחלוטין. היא הרגישה שהיא כבר לא כל עולמו. כל פעם הבטיח
לה דברים ובסוף היה יוצא ומבלה עם חברים. אם לרגע היה לה ספק
שאולי יחסו אליה יחזור להיות כמו פעם, היא קיבלה את ההוכחה
עכשיו, כשהיא נגררת אחריו עד לשדה התעופה, כדי להביא דבר מה
ליוני, חברו הטוב של אלי, שעובד בשדה. הוא הבטיח לה שאחרי זה
יצאו קצת לבלות, והיא קיוותה שאולי הפעם זה באמת יצא לפועל.
אבל עכשיו כשהיא מביטה בו, היא כבר לא בטוחה בכלל שזה יקרה.
למעשה היא די בטוחה שהיא יודעת מה יקרה. אלי ויוני ישבו
וידברו, היא לא תמצא עניין, זה יימשך שעה ועוד שעה, ואחר כך
אלי יהיה עייף, ויבטיח שוב שבפעם אחרת. משהו אמר לה שזה חייב
להיפסק. על המילה גירושין היא פחדה לחשוב בכלל. כי מה יהיה עם
הילדים? ובכלל היא הרי עוד אוהבת אותו. ואולי היא צריכה להבין
אותו, לתת להם עוד סיכוי. אבל היא כבר עשתה את זה כמה פעמים
וזה לא עזר. היא גם מאוד אוהבת הפתעות ואלי מעולם לא הפתיע
אותה. תמיד ידעה מה הוא יעשה, מה הוא יגיד, זה היה נוח, אבל
היא הייתה זקוקה לריגוש הזה. והנה, ביום ההולדת שלה, מה עושים?
הולכים לבקר חבר. אחר כך אולי יצאו לבלות. ה"אולי" הזה לא
להספיק לה. למעשה ככל שהיא חשבה על זה יותר היא הבינה שזה לא
עומד להשתנות. היא לא הייתה מוכנה להמשיך במצב הזה. אבל שינוי?
עכשיו? אולי כן, בעצם. אולי זה מה שצריך להיות. אבל אם כבר
שינוי, היא לא רצתה שזה יבוא ממנה. היא החליטה לנסות לרמוז
לבעלה, ולקוות שהוא יבין וייזום פרידה. היא הזדעזעה מהמחשבה על
המילה הזו, אבל ידעה שזה הצעד הנכון.

"קדימה גילה, יוני מחכה." אלי העיף חצי מבט לכיוונה של גילה.
הוא ידע שהיא לא אוהבת להיגרר אחריו כך, וקיווה שהיא תבין
בסוף. לא הייתה לו ברירה. זו הדרך היחידה שהוא מצא לביא אותה
לשדה התעופה. לצערו, ליוני בכלל לא הייתה משמרת באותו יום. אלי
היה מעדיף שהוא יהיה, רק ליתר ביטחון, כדי שגילה לא תתחיל
לחשוד. אבל כשהוא ראה את גילה הוא ידע שהיא לא חושדת בכלום.
בזמן האחרון עלו לו הרבה הרהורים אם הוא באמת אוהב אותה. הוא
ידע שהיחסים בניהם, הם לא מה שהם היו פעם. הוא ידע גם שהרבה
מזה באשמתו. הוא החליט לבדוק איפה הם עומדים על ידי זה שבפעם
הראשונה הוא יעשה דברים שהוא יודע שהיא מצפה ממנו, ומסיבות
שונות אף פעם לא יצא לו לעשות. הוא החליט לארגן לה הפתעה ליום
הולדתה, לקנות לה כרטיס טיסה ללוס אנג`לס, המקום אליו חלמה
להגיע. עד עתה הארגון היה מופתי וגילה לא חשדה בכלום. הוא הכין
הכל מראש, קנה כרטיסי טיסה, ארז את המזוודות כשגילה לא הייתה
בבית, ושלח אותן שיחכו להם בשדה התעופה. עתה נשאר רק להפתיע את
גילה.

גילה לא הבינה למה בעלה נעצר פתאום ליד הדלפק של אל-על. נראה
היה כאילו הוא מכיר את הפקידה שם. מוזר, היא גם חייכה אליו.
מה, הוא מנסה לעצבן אותה ביום ההולדת שלה? פתאום יוני כבר לא
מחכה? לפתע הוא הסתובב והיא שמה לב שהוא מחזיק משהו ביד. הוא
התקרב אליה. "קחי". גילה לקחה את מה שנראה כמעטפה, פתחה וראתה
כרטיסי טיסה. היא הסתכלה על אלי כשואלת.
"בעוד 12 שעות נהיה בלוס אנג`לס" אמר לה.
"מי זה נהיה?" שאלה. רצתה לוודא שהיא מבינה נכון.
"את ואני", אמר אלי, "לחופשה שתמיד חלמת לנסוע".
"ומה עם הילדים? ולא ארזתי שום דבר"
"הכל מסודר. הפתעתי אותך!"
גילה הייתה המומה. אלי באמת הפתיע אותה. פעם ראשונה שהוא מפתיע
אותה. האם הוא השתנה? האם הוא נעשה יותר קשוב לה? האם עומד
משהו נסתר מאחורי הנסיעה הפתאומית לחו"ל? לא ייתכן. גילה הכירה
את אלי היטב וידעה שאין לו מניעים נסתרים. אבל למה דווקא
עכשיו, כשנעשתה החלטית לגבי פרידה ביניהם? היא הייתה בסערת
רגשות. איך להגיב, מה לעשות? אולי בכל זאת לנסוע? כל שיכולה
הייתה להוציא זה חיוך מאולץ.
"זה יפה, אבל אני לא מוכנה לנסוע", אמרה.
"מה זאת אומרת?" אלי לא הבין את התגובה של גילה. יותר משהפתיע
אותה, היא הפתיעה אותו.
"אני כבר החלטתי, אלי, אני רוצה להיפרד".
"מה? את בטוחה? אולי תחשבי שוב? האמת, רציתי שניסע כדי לנסות
לפתור את היחסים בינינו." אלי ניסה לשכנע למרות שהרגיש שאולי
בעצם גילה צודקת. היה לו כבר בראש את הטיול, והוא חשב שכדאי
בכל זאת לשכנע אותה. הוא החליט להתחנן לפניה. הוא רצה להראות
כמה הוא רציני, כדי לפחות לתת הרגשה שהוא מצידו ניסה לשקם. הוא
ירד על ברכיו. גילה הובכה מהמעמד, שלפתע בעלה יורד על ברכיו,
ועוד מול כל האנשים בשדה התעופה. אפילו בהצעת הנישואין לא עשה
את זה. "עזוב אלי. אני כבר החלטתי. רק שלא נוח לי עם זה שזה בא
ממני. אני רוצה לדעת אם זה גם מה שאתה מרגיש". אלי חשב רגע.
הוא ידע שזה גם מה שהוא מרגיש, ושהם עומדים להיפרד. הוא רצה
לפחות להפוך את הפרידה הזו למיוחדת. הוא הסתכל בטבעת של גילה,
אותה טבעת שאיתה הוא קידש אותה. לפתע נזכר בקופסה קטנה שהייתה
לו בכיס, הוציא אותה, הסתכל אל גילה מלמטה למעלה ואמר: "גילה,
התתגרשי ממני?"
"כן" אמרה גילה ונתנה לו את הטבעת.
"את באה הביתה? שנדבר על זה?" שאל אלי
"אני?, ענתה גילה, "אני נוסעת ללוס אנג`לס".