עם הזמן אני מבין
שהזמן לא ייעלם
האגם יישאר שלם
ואני אנוע סביבו
יד נוגעת במים
ונחה על הגוף
משאירה סימנים
זיכרון שלא הייתי צריך
לחפש לו, פירושים
עם הזמן אני מבין
שיש אלף חיים שיכולתי לחיות
אבל תמיד אחיה את החיים שלי
לא מתוך ציור, לא כתובים בחול
ומה שיכול היה להיות
יישאר, מתעתע
זה הטוב וזה הרע
לעיתים זה כל מה שנותר
עם עצמי ללכת
דרך אלף פנסים דולקים
מסנוורים
לעולם לא אצטרך לנחש
מה יהיה מחר
זה הטוב וזה הרע
זה כל מה שקיים
והיא, תישאר תמונה במגירה
והזמן, הוא ימשיך לנוע
גם מקומות שהייתי בהם, היו קיימים
הם עדיין תלויים, בגלויות ישנות
ואני, אמשיך לחיות
גם אחרי שהמחר יעבור
לא צריך יותר הסברים
מודעות שלא מניחה
אל הזמן שנכפה עליי
אל הצורך, הבלתי נספק
במה שטוב, לדעת את הרע
לומד לקבל את תקתוק השעון
את המבטים מן המראה,
לא אבקש להסתיר
גם אחרי, שהחיוך נמוג
בבליל של שיכרון
זה הקיפאון
ואני יודע,
יש את הטוב ויש את הרע
זה כל מה שקיים
אלף חיים יכולתי לחיות
ורק את שלי אחיה, בסופו של דבר
מכל רעיון, מכל תשובה
זו התשוקה האחרונה, שנותרה שלמה
קיימת ושרירה
לא אבקש יותר דבר
גם אם אכנע, אעשה זאת בכניעה שלמה
גם אם אנצח, אדע שמחר
אחיה, בדיוק כמו היום
בדיוק כמו הזמן שמתפוגג מתוכי,
הטוב והרע, זה כל מה שקיים