לא מקשיב יותר למילים של השיר
לא מבקש להיות הגיבור הנצחי
בהצגה נטולת קהל
בתיאטרון הפחדים המסודר
מלמעלה הכל נראה דמיוני
אילו ידעתי את הדרך חזרה
הייתי מבקש את המפתחות לדלתות
לא מקשיב יותר לקולות
הקוראים לי לשוב
אל מקום שאין בו שום פתח
יציאת החירום נסגרה
עכשיו זה רק אני
עומד ברוח, מחכה שתנשב מעלי
והשיר נגמר,
הרדיו משתתק
כמו מי שפחד להיות, ועכשיו
הוא חושש לא להיות עוד
חזרתי מן הכפור
זה הזמן הנצחי
הגעגוע לחיים שאבדו
ואומרים שיש קצה,
במגע, בזיכרון
הפנים כמעט נוגעות
הצורך כמעט נגמר
לא מקשיב יותר למילים של השיר
לא כתבתי אותי, לא ידעתי לשיר
הסיגריות במאפרה
הבקבוק במקום
והכל חסר בכל זאת
אני לא צריך לדעת לאן ללכת
משם לא אחזור
עם מבט של טירוף בעיניים
אני מוכן אל הימים הבאים
לא מבקש להיות המנצח הגדול
לא מוכן להיות, פסל בתצוגה חסרת תכלית
עכשיו זה תורי לצחוק
עוד רגע, עוד שלב
הכל עומד להיגמר
ופתאום בין השבילים
אני מוצא מקום, שאיש עוד לא היה בו
מוצא דרך לחזור
לא מקשיב יותר למילים
לא צוחק יותר בקול רם
הכל מתמוטט מעצמו
אני כבר לא כאן
מביט מן הצד
איך החיים משתנים
ואני משאיר אותם מאחור
לא רוצה לחיות חיים של אחרים
עם המילים, נסללות הדרכים
אז נשאר לכתוב אותן לאט
מתוך מגע, חולשה, אולי זה הזמן הנכון