השעון נעול על 12
כל שאר הרדיוס קורא למחוגים
הזרוקים נשפכים מחזיונות וגראס
המוסיקה רוצה להינעץ בשמיים
ליאונרד כהן קורא לי
לשחרר את כבלי הברזל ההדוקים לי
אתמול היא הלכה, מחר היא תחזור
וכל השדים יצחקו בפניי כמו מוקיונים
באמצע הדרך תעמוד הצפירה
בין מה שיש למה שהיה
היא לא תשכח לנעול את נעלי-הבית שלה על רגליה היחפות
ולהזליף דיאודרנט בבית שחי מגולח
ואני אעמוד שוב בחלון, עם סיגריה וחזיונות
האלכוהול יינעל בארון, צביעות הקופסא תירקב
בגשם יעמוד איש זקן ויקרא לי
הירח יעטוף אותו כזרקור
אקלע סיגריה ישר לתוך פיו
אגיד אש אין לי, רק עשן
הקירות יינעלו ויהפכו שקופים
אוויר ים-המלח יעמוד תדיר בנחיריי
יש לי הווה ואין לי כלום
יש לי הווה וזה הכל
בירידים על הדשא יגרד העשב בכף רגלי
והמוח כמו הליום
ואת יודעת שאותך לא שכחתי
בוהה בחלון ומתיימרת להבין
זמני השעון יתקתקו על פני כל הכיוונים
וזמני שלי ושלך יגיע גם כן
את תשכרי אותי בריח, אני אשכר אותך בעשן
לא יהיה לנו זמן להבדיל בין ימין לשמאל
אחורה קדימה, למעלה למטה
זה זמן חולף, וזמן חולף סופו להיות מונצח
אם הכל ייפתח
והגולל ייסתם על עיר התנים
לא יהיה זמן למעשי אהבה, אלא רק לאהבה עצמה