|
אני רואה את העיניים הבוכות לזכרם
הן בוכות על הבנים שהיו ואינם
הן בוכות על בעלים שלא חזרו בחיים
הן בוכות על האבות שהשאירו יתומים.
הן בוכות על הסבים ששירתו בצבא
הם הקריבו עצמם למען המדינה
אני חושבת באימה על כל הקרבנות
כל החיילים שנפלו במלחמות.
אי אפשר לקלוט את גודל הצער
איך אמהות בוכות על הנער
איך נשים בצער מתייפחות
על בעליהם שלא ישובו עוד.
ואני רוצה להבין ,ואני רוצה לקלוט
למה העולם בנוי על מלחמות?
למה אי אפשר לחיות בשלום?
למה חייבים להרוס ולהלום?
רק הזכרון לא מביא תקוות
הם זוכרים - אך מסרבים לעשות
כדי שאפשר יהיה להגשים את החלום
חייבים להלחם--- אך למען השלום! |
|
|
Ce ci n'est pas
un Slogan
מחווה לרנה
מאגריט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.