קשה להרפות מהעבר
לפעמים הוא אוחז בך כל כך חזק
עד שאתה מבין
שאינך יכול להשתחרר ממנו
בכזאת קלות.

למה אנשים נותנים למחשבות ורגשות
לשלוט על מעשיהם
איפה הגבול הדק הזה
שמפריד בין היגיון לשפיות
ומונע מן האנשים
מלהשתגע.

יותר מדי מילים
יותר מדי שנים.

כמה בנאדם יכול לבכות,
על משהו שנאבד?
נאבד רק בתוכו.

ועד שהצלחתי לנשום בלעדייך
חזרת להתקיף אותי בחלומות.

ועד שנגמרו הסיוטים
נעצת את עינייך בעיניי
במבט שאומר הכל.

אולי הסתבכתי יותר מדי ברשת של עצמי
כן, כנראה שטעיתי לגבי הכל.


ואנשים באים ואנשים הולכים
אז איך זה שאתה נשאר כל כך קרוב?
צלקת שמדממת
נסגרת ביום
ונפתחת בלילה
עם בוא הדמעות הכבדות
שמטיחות אותי מחדש על המיטה.

אני עוד מחכה,
עוד מחכה ליום הזה שאתעורר כבנאדם חדש
ולא ארגיש יותר את הכאב הזה שמזדחל את ליבי כל יום.

אני עוד מחכה,
עוד מחכה להסתכל בעינייך בלי לחשוש
שאתקל בהן שנית.

עד מתי? עד מתי לא אתגבר?
עד מתי לא אתגעגע כל כך?
אלייך.