הגעגוע,
כמו בנבל, מנגן לו חרישית
את מנגינת העצב שבלב
פורט על נימי הזיכרונות
את מראה דמותך
שקופה ומתעתעת כמו רוח.
הגעגוע
כמו מראה של ים בתוך ראשי
המביא איתו ריחו של ים
החודר ממוחי עד לאפי
ומשם אל תוך ליבי
מזכיר לי כל כך
את ריחו של החיבוק שלך
הגעגוע,
באצבעות שבריריות ועדינות
מעביר קשת זכרונות רחוקים
על בטנו של כינור
מראה של עצים ירוקים
החולפים משני צידנו,
ים תכול מקציף אל חוף
ובית קטן עם חלונות מוגפים
עם זכרונות שקטים של מגע
הגעגוע אליך
מנגן בי
כמו על קלידי פסנתר
מנגינה שקטה,
שכמו עשן לבן
אל תוך נפשי חודרת,
מתפוגגת, מתפזרת
ויוצאת מפי
באנחה מתמשכת ושקטה
עם דמעה אחת קטנה
שמתגלגלת
עד אליך. |
