לך תעשה קוק
עם החברים הישנים שלך
אולי תפסיק לדבר על זה כל כך
מצדי עד שידמם

בינתיים  אבחר
בערבי שירה בציבור
בתנאי שיהיו מזיעים
חמימים יותר מדי
בתנאי סאונד לא משהו

במקומות דחוסים

שיהיו דחוסים
שלא יחדור האוויר התחמן הזה
שלא יתפנה הזמן ממקומו
המעוגן.
כמו כורסה של מת שנזהרים
לא לשבת

כל הלבן העצום של עינייך
וודאי נגלה כבר
במחזה מבהיל למי שלא רגיל
למי שנרתע
מאישונים שלא במקומם

וכל החברים הישנים שלך
שתמיד משעממים אתה אומר
תמיד ממחזרים
תמיד אתה חוזר
ויש ספות שחקוקות בנצח
או לפחות היטב על מרצפות סלון מוזנח

ערבי השירה הללו יהפכו לרוטינה אולי
חמה מדי, דביקה, ממכרת.
פתאום זוכרת את כל העלפונות שלך
במקומות הכי לא נכונים
את כל העלבונות בכל הסלונים המוזנחים

את שברי החיוכים
שמהבהבים למי שלא מכיר
את ההריסות שלך
למי שלא רגיל
למי שנבהל מחיוכים