הכוכבים בשמים יצאו, יום שישי הגיע
את יושבת אחרי ארוחת ערב
לבד
כמו שלא הייתי מעולם
כמו שלא ידעת שאת יכולה
זה טבעם של הרגלים,
להיות מאוסים שהם נמצאים
וכואבים, כואבים שהם לא שם יותר
שהם אינם בחיים
את לא רוצת לצאת,
לא רוצה לנשום
את רק חושבת עליו יושב איתה
ומביטה היישר אל החלון
ערמות של כוכבים בשמים זוהרים
ממשיכים להאיר
כאילו כלום לא קרה
הכוכבים לנצח יאירו לה את הדרך
אם היא רק תסתכל,
אם רק את ליבה היא שוב תפתח
למישהו אחר
אבל את מרגישה שמשהו בתוכך כבה
הכוכב שלך נפל במטר האחרון
הוא כבר לא איתך, ובאופק הוא לא נראה
יום שישי בערב, לבד יחד עם המשפחה
תחושת בדידות עוטפת אותך
החושך רובץ לך בפינה
בפנים מהמעמקים קורה לך קול
קול קטן שאומר לך שזה קרה מסיבה,
כוכבים סתם לא נופלים
פשוט חסרה לך ההבנה
בחורה שהכל עוד לפניה
חבל שהיא לא מסכימה,
לא מסכימה להראות לעולם את הניצוץ בעיינה
הניצוץ שבפנים, שיכול להבעיר עולמות
אותו ניצוץ שגבר בזמנו על כל המעידות
הכוכבים לנצח יאירו לה את הדרך
אם היא רק תסתכל,
אם רק את ליבה היא שוב תפתח
למישהו אחר |
