את צורחת בי,
כמו כאב מתפרץ
אני זוחלת אל הפלג
בנהרות צרים של דם,
אני זורמת.
והמילים שבי לא נאמרות
אני שומרת אותך בפנים
כמו לביאה כלאה
את מתפרצת במוחי,
ומשתלטת על כוחי,
הרגי אותי.
ומה אם מתי כבר?
ומה אם אינני כאן?
ואיך זה נורמלי שאת עוד נושמת
ואני כבר חדלתי
ואיך כולם מגיבים
וכמה דם
כמה דם
יוצא ממני
וכמה דם
כמה דם
אני זקוקה לי.
ואני מאבדת עצמי,
עד כלות.
וכבר מאסתי
ומאסת אתה
והכל חוזר אלייך
אל אחד, שונה
כי אתה לא אתה
נתתי עצמי לרבים
וכל אחד, אתה
וכל אחד, אני
ואני של כל אחד
כי גופי לא שלי
ואף את נפשי אני מאבדת
ידיי נוגעות בי
ואצבעותיי מלטפות בי
ואני נכנסת ויוצאת
ונכנסת ויוצאת
ועודני לא כאן
וכמה זמן כבר
כמה זמן
כמה דם
כמה דם
זורם לי מבין האצבעות
וכמה דם
כמה דם
לכי וצאי ממני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.