ג'ניה צימבלוק / שלמות |
חצץ וטיח מאירים את רגליי.
בלובן הזה הנני עומדת,
לא אפול שוב לעולם על ברכיי.
שקופה וצוללת,
מפזרת עשן,
הוא כאן, לפניך, פתוח.
יום אביב בשדה רב-גוון.
רקמה אל רקמה.
פועמת.
מגששת אחר רחמים.
עייפה מגעגוע, לוחשת:
לשלמות, כנראה, יש פנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|