סיבה אחת
לשחרור כל מכאוביי
אפילו רק לרגע אחד שליו
שחייב לפרוץ החוצה
ברגע נתון שנמצא רחוק ממני

דרך המובן מאליו
שריחף דרך גבך
והקושי של להרגיש לא מאוכזב
בעיניי האדם הנופל

רצונות עיניי לנגד כלום
המובן כריחוק המוחלט
לשלושת רגעי החסד
המצילים אותי דרך השטות ההחלטית
שדחקה ועדיין רעבה לעוד
מחנק, נושם את הכל פנימה
לתוך הדחף הבלתי נשלט שלי
להרפות

ככל שהתרבותו מתנשפת
ונושמת ונושבת
לכל אחריתנו הדשנה
הכנועה לעד

בכדי לקיחת הכל!
חשבתי, והגעתי למסקנתי
ששלוותנו, כרוכה במתן
הדדי
וזה נראה לעין
אעשה הדומה לכל
קורותיי השלובים בזאת
כהשלמת הפער

שלנו