איפה הגבול של הרגש
שקי החול שסוכרים את הדמעות
איפה אתה מליל אמש
והמראות של העיר, והאורות.

חום וחולשה
עייפות ובילבול
סחרחורת בגוף
ואיפה הגבול?

יש גבולות למדינות, חפצים וצמחים
אפידרמיס תוחם את הגוף
אבל לרגש אין גבול, הוא כמו ים
כמו אינסוף
על כנפיים של נפש, יעוף

אני מסתובבת בעיר הכבויה
הצבעים התחלפו באפור
הלילה רחוק והשמש מכה
בפסים לוהטים, בחוטים של אור

נפשי מבקשת אותך,
רק אותך
הקולות במוחי פועמים
רגלי חלושות הלשון יבשה
ושדים בתוכי זועמים
הם לועגים לי, שואלים בזילזול
איפה הגבול לאותה אהבה,
איפה הגבול?