תמיד אזכור,
היו אלה שעות הצהריים המאוחרות -
הרגיש כנצח,
אך אבד מהר.
כמהה לידיעה שלך אליי,
שתרגיש איך לבי בוער,
יוצא ממני אליך,
פועם בחוזקה.
בליל, בזרועותיך
העוטפות את גופי;
ביום בחיוכך הממלא את לבי.


ואתה,
אינך רוצה לדעת,
אינך רוצה להרגיש.
אך אני אוהבת,
לא אותך,
אלא את האדם בתוכך
שגורם לי להרגיש
שגם אתה אוהב.


ואם היית מבקש
היית מתחייבת
לנצח,
לא בגלל
כמות האהבה שלי אלייך,
גם,
אבל בעיקר כי אז אדע
שיש מישהו, שאוהב אותי,
יותר ממה שאני אוהבת את עצמי.