לפעמים כאב הגעגוע
מעורר בי זעזוע,
איך אני בכלל קיימת
פרט לעובדה שאני נושמת?

לעיתים הכאב הצורב
מתפרץ מתוך הלב
וככל שהזמן עובר
זה רק כואב יותר.

ויש בי שמץ של חיים
נשארת אני בעניינים,
הן גם בתוך העיוורון
ניתן לראות דברים.

כל יום הוא זיכרון
שהחיים הם חזקים,
מהכאב שואפת אני לצמוח,
להפנים שלחיים יש כוח.

את המסר מנסה להבין
ואותך במוחי להצפין,
אך רגע אחד אני מחייכת
ורגע אחר בבכי פורצת.

עדי היית לי בחייך
עדי אתה לי במותך.
איני זקוקה לעדיים
לקשט את החיים.