גלית דורון / כמו מכונה |
מחכה עד לא נותר בי כוח
נשימה אחרונה
מקצה של חוט סרגתי ותליתי
עוד סיבוב בזירה
לא זוכרת איך נראיתי פעם
עוד דקה עוד שעה
עוד שנה, שנתיים, עוד עשור, עוד נצח
שוב זה בא, מתעורר
לא בודק אם זה כרוך בהכנה, לא סופר
לא אכפת לו שכיליתי הגנות, לא עוצר
היא שותקת בפינה, וחושבת שאני כמו מכונה
עמידה,
לא רואים את המכה היבשה
נראה קרוב יותר
הפחד לא הולך ונעלם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|