|
ואז היית חודר אליה
ונשאר הרבה
היא הייתה מצמידה אותך אליה
נועצת את כריות ידיה אל תוך הכתף
אחרי זה הייתם בוהים אל החלון עם הוילון המתנפנף
חושבים על הלילה הזה
רציתם המשך מתוק כזה
לפנות בוקר הייתם מתעוררים
תמיד חבוקים
היא תמיד הצמידה את היד אל החזה
נוגעת באיברך
מבקשת את קרבתך
היית חודר ונשאר הרבה
לא רציתם שהיום יחדור לחדר הזה
היא הייתה אומרת סוף סוף זה קורה
סוף סוף משהו אחר וממלא
ואז הייתה מחבקת עוטפת בחום ומחייכת ברוך
ואתה היית מרגיש איך הלב מתמלא
והיית ממלמל
כן זה סוף סוף קורה
ועוצם עיניים וצובט את עצמך
כדי לוודא שזה אכן קורה
ואז התחלת לקנא
הרגשת מאויים מהעבר
שלא היה שייך להווה שלכם
אבל אתה עשית ממנו עניין
כאילו הוא בועט ומכה
בקשת להכניע אויב מדומה
וכך זה הידרדר והפך לקשה
בלילות הייתם בוכים
על העתיד המצפה
ועדיין היית חודר ונשאר הרבה
והיא הייתה מצמידה
חזה נגע בחזה
עד שזה נגמר בגניחות וצעקות -
על גורל שהכתיב את העצב הזה. |
|
|
אני רק רוצה
להגיד שנתקלתי
בפרוטוקול ועידת
כותבי הסלוגנים,
ונוכחתי כי שמי
לא הוזכר בין
הנוכחים.
נפגעתי עד עומק
נשמתי.
למה לא הזמינו
אותי?! זה שיש
לי שם של עכבר
אומר שאין לי
רגשות? זכויות?!
מכאובים?!
-פינקי פגוע |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.