כבלים
שלשלאות
אני סגורה בחומות
מתחשק לי לחיות
ולמות
ולחיות
מחמדי, מסתורי, העדין
שאהבתי
אין מנוס מלזכור
שאותך כבר שכחתי
ואז שוב
אתה כאן
מתעורר לחיים
אך אני
עוד כבולה לי כאן
בין המתים
או בין החיים
שמתים כבר מזמן
שכזבו, שברחו
שקרסו אחר זמן
והבינו
שאין להם
דרך לחיות
כי חסר הגיון
בעולם של
סודות
וסתרים ושקרים
ויצר הרע
גאווה היא הזו
הגוררת שנאה
וישנה בי כזו
לדברים שבלב
כי מונעים לי שינה הם
בליל הדואב
הכואב הכוזב
כי הלכת מכאן
והשארת בי ריק
שעצם עם הזמן
הארוך הקצר
מורחב ומכווץ
מימד לא מוסבר
שעצר ולא קץ
כי מאסנו כליל
לנסות להבין
מה טמון כאן אצלנו
בתוך הסדין
שבו התעטפנו
קראנו טלית
וקיימנו מצוות
ללא תנאי ותכלית
מתחתית השאול כי
אליך קראתי
הצל נא, רחם
כי הבנתי - חטאתי
אך מה כבר קיים
בייקום כה מוזר
העיקר שחיינו -
הזה העיקר?
ושאלנו דיינו
משנה לשנה
אך אף פעם אם כן
לא ניתנה התשובה
ולי אין כזו
אז אגיד ואומר
שאתה הוא השי
הניתן לי בצר
לא החזרתי אותך
בחמלה לבורא
כי כיצד אוותר על
אוצר כה שובה?