עוד נגיעה
עוד מבט שאומר אולי אתה... או אולי זה אחר
שוב הפחד מתגנב, זועק בלחש
"לא אל תעזי, אני כבר רואה את הסוף!!!"
אבל לבטן לא אכפת, היא מרגישה משמע היא קיימת.
די, נמאס, אומר לו כבר מה יש בפנים: "ישנם נחלים, מפלים,
צמחייה מוריקה וציפורים בשלל צבעים, שמש חמה מלטפת, עוטפת,
אדמה לחה עם ריח של גשם, ישנם שם אפילו גמדים שובבים, לפעמים
הם רעים, לפעמים הם טובים, אבל מה שבטוח - הם תמיד צוחקים."
אז הנה, רק בשביל שבריר של סיכוי שאולי זה אתה, פתחתי שוב את
השערים...
אפילו שעד לא מזמן רק סיימו הגמדים לתקן את הנזק והחורבן
שהשאירו האורחים הקודמים, לדשן, לנקות את מי האגמים, לצבוע שוב
הכול בירוק ולהאכיל את הציפורים, רק דבר אחד הם לא מצליחים -
לכסות את הבורות והמכתשים שהשאירו הקודמים. כדי להסוותם הם
ממלאים אותם במי הנחל ויוצרים בריכות דגים עם צפרדעים, קרפדות
וחבצלות... רק חבל שלפעמים כשחם ומגעיל והגמדים מתעייפים
ונחים, באים היתושים ומתרבים שם ומטנפים את הבריכות במין משקע
מוזר אפור... ורק כשנהיה נעים עם רוח קצת סתווית הם עפים
ונעלמים... אבל המשקעים נשארים.
אחחח, איזה חצוף, איך אתה מעז... נכנסת בדילוג, קפצת למים, דגת
לך קצת דגים והקמת מדורה כדי לצלותם, קינחת באחד מפירות היער
ואז שבע ועייף אמרתתת... שמעי, היה כיף, אבל זה לא מה שאני
מחפש, אולי בגלגול אחר, זה נחמד, זה ליד, הייתה חוויה...
את פתוחה בשבתות?
ושוב השערים נסגרים. מוזר, הם אף פעם לא שוכחים לחתום בספר
האורחים...